הלך לעולמו הסופר ארנושט לוסטיג

ארנושט לוסטיג בשגרירות הצ'כית בתל-אביב. צילום: פבלינה שולצובה. כל הזכויות שמורות לצלמת; לחצו להגדלה

ארנושט לוסטיג בשגרירות הצ'כית בתל-אביב. צילום: פבלינה שולצובה. כל הזכויות שמורות לצלמת; לחצו להגדלה

הבוקר הלך לעולמו הסופר הצ'כי היהודי ארנושט לוסטיג. הוא היה בן 84 ונפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן. אני מוכרח להודות שאת הספרים של לוסטיג קשה היה לי לקרוא, ואני לא בטוח שצלחתי אותם. בעברית ראו אור שניים מהם: "תפילה על קתרינה הורביץ" ו"חלומות מגונים", האחרון שבהם לפני כשני עשורים. כצפוי, השואה נוכחת מאוד ביצירתו שתורגמה לעברית (לוסטיג שרד את טרזינשטאט, אושוויץ ובוכנוואלד), אבל את הרומאנים הקשים, הקשוחים האלה כתב אדם מצחיק מאוד.

לאחרונה פגשתי אותו בתל אביב דווקא, במפגש שנערך בשגרירות הצ'כית לרגל צאתם של שניים מספריו במהדורה דו-לשונית עברית-צ'כית (אחד מהם בעצם במהדורה תלת-לשונית, עברית-צ'כית-אנגלית). זה היה מפגש מרנין, וקשה לי להאמין שמישהו מן הנוכחים היה מעלה על דעתו שהסופר הישיש שמולנו חולה בסרטן. הוא פתח את המפגש באמירה: "אני ארנושט לוסטיג, אני סופר, ואתם מוזמנים לשאול אותי כל מה שרציתם לדעת על סקס".

למרבה הצער איש לא שאל אותו דבר בעניין, אבל המפגש נדד לשאלות של יהדות, צ'כיוּת, נדודים, שואה וגלות. לא רשמתי רשימות אז, למרות שכנראה שהייתי צריך. העדפתי לצחוק.

בצ'כיה ראה אור לפני כשנתיים ספר זכרונות של לוסטיג על חבריו הסופרים. קטעים ממנו פורסמו בהרחבה בעמודים הראשונים של מוסף סוף-השבוע של העיתון הנפוץ "דנס", ולאו דווקא מטעמים רכילותיים. מדפי חנויות הספרים מלאים תמיד בספרים של לוסטיג, ואתרי האינטרנט מדווחים היום בהרחבה על מותו. הקשר הישראלי במקרה שלו ברור: יש לו משפחה בחולון, והוא אף התגורר בישראל בשנות השישים. אני אזכור אותו כסופר שספריו הכניעו אותי – אם כי ספר הזיכרונות הזה שלו דווקא מצא חן בעיניי מאוד מאוד – וכאדם שהייתי מת לשתות איתו בירה. נדמה לי שאין מחמאה גדולה יותר לצ'כי.

תגיות: