פראג וירושלים: מרכז העולם לפי נשיא הרפובליקה

כריכת ספרו של קלאוס

כריכת ספרו של קלאוס

בשנת 2010 ראה אור בהוצאת "פרגמנט" ספרו של נשיא הרפובליקה ואצלב קלאוס, "רשימות מנסיעות" (Zápisky z cest). שמו מעיד על תוכנו: זהו מבחר רשימות שפרסם קלאוס בעיתונות, החל בשנות התשעים, רשימות מנסיעותיו בעולם במסגרת תפקידיו הפוליטיים. לפני כחודש פגשתי את הנשיא, שחתם לי על ספרו; ומחר יגיע לפראג ראש הממשלה נתניהו – ביקור ראשון, מסתבר, של ראש ממשלה ישראלי בפראג! – והוא ייפגש עם הנשיא קלאוס. זו הזדמנות טובה לעיין ברשימה של קלאוס שפורסמה במקור ב-22.2.1994, בעקבות ביקורו בישראל.

מונחת לפניי מפת-עולם יפה מימי הביניים, שנתן לי ראש עיריית ירושלים [ככל הנראה אהוד אולמרט, פ"פ]. היא מציגה את העולם כתלתן בעל שלושה עלים, שהם אירופה, אסיה ואפריקה, ושמרכזו ירושלים. הוא הגיש לי את המפה באומרו – למקרה שלא הבנתי – שירושלים מוצגת במפה הזו כמרכז העולם, בעוד שאנחנו ודאי משוכנעים שפראג ראויה לתואר הזה.

עניתי לו, שבאמת אין לי דבר נגד פרשנות ימי-ביניימית זו של העולם. כשאתה מטייל בסמטאות הצרות, הקדומות, של ירושלים; כשאתה מבקר בבית-לחם העתיקה ובאתרים שסביב הכינרת, אתה מקבל את המפה העתיקה הזו – אם תרצה או לא תרצה – כאמת (ולפראג נשאיר "רק" את תפקידה כמרכזה של אירופה).

לפראג יש כמה וכמה שמות-חיבה מפורסמים, וביניהם "אם הערים" (Matka měst, ובמקור בלטינית Mater urbium). הצ'כים מעניקים כבוד רב ומוצדק לבירתם (יוצאי דופן: תושבי ברנו), ואני מאמין ששורות אלה של קלאוס מעידות על התרשמות אמיתית וכנה (גם אם אני איני שותף לה). קלאוס מוסיף עוד:

בישראל אתה באמת חש במשב ההיסטוריה באופן שמעולם, בשום-מקום, לא התוודעת אליו […] עם כל צעד אתה נתקל בעבר המורכב של המקום היפה הזה, בהווה החשוב לא-פחות שלו, ונראה שגם בעתיד.

רשימתו של קלאוס, מתוך הספר. בתמונה: פגישה עם עזר וייצמן

רשימתו של קלאוס, מתוך הספר. בתמונה: פגישה עם עזר וייצמן

הקשרים בין ישראל וצ'כיה נטועים עמוק בהיסטוריה של המדינות, ועל הסיוע הצ'כוסלובקי לישראל הצעירה יודעים כולם (בעתיד אפרסם כאן רשימה, שהיא כבר חצי-כתובה, על הקשר שבין ארץ ישראל והאדמות הצ'כיות, ובין המיתולוגיה היהודית לזו הצ'כית. זה מרתק באמת). קלאוס מעיר:

ישנן מדינות רבות, שבהן אתה נוטה, או שמצפים ממך, במסגרת ביקור רשמי, לשוחח בעיקר עלינו, על הארץ שבה החיים התייצבו מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית, ביטחונית [קלאוס מתייחס לתקופה שאחרי מהפכת 89', פ"פ] […] עליי להודות כי בישראל לא קיבלתי תחושה כזו. לכן, הקשבתי שם יותר משדיברתי. המציאות שלנו אינה רלוונטית במיוחד שם, וזה היה – לפחות עבורי – לקח חשוב מאוד.

קלאוס זוכה לביקורת רבה בצ'כיה, בעיקר בגלל שהוא לא שומר את דעותיו לעצמו – לא על יריביו הפוליטיים, דוגמת ואצלב האבל, ולא ביחס לאידיאולוגיות מנוגדות לשלו. הוא ידוע, בין השאר,בהתעקשותו שלא להצטרף לדת הירוקה: הוא טוען, ובצדק מוחלט כמובן, שאין לאנושות שום דרך לדעת אם היא אחראית להתחממותו של כדור הארץ. בין הרשימות העתידיות שאני מתכנן, גם אחת על בדיחות קלאוס הרבות שאפשר לשמוע מהצ'כים. אבל איזו צניעות מפתיעה עולה מהפסקה שלעיל!

רשימתו של קלאוס, מתוך הספר. בתמונה: קלאוס בכותל המערבי

רשימתו של קלאוס, מתוך הספר. בתמונה: קלאוס בכותל המערבי

וקלאוס חותם:

יותר ממדינות אחרות שבהן ביקרתי, ישראל חיה את עברה, את מלחמתה ההרואית על הקמתה. כל אחד בישראל השתתף כך או אחרת במלחמה הזו; כל אחד איבד בה משהו או מישהו. זהו הנושא של כל שיחה. זהו לא רק עבר שהושם מאחור, אלא ההווה האמיתי, והוא מוטח בפניך באותנטיות שאינה מוכרת אצלנו בבית. […] התודה שמוצאת היום את ביטויה במלים [מצד ישראל, על עזרתה של צ'כוסלובקיה ברגעי מפתח במערכה של שנת 1948] אינה רק אקט פורמאלי. היא עמדתם הלבבית המוחלטת של אזרחי המדינה הזו.

שלא תהיינה טעויות: ישראל חיה, ובאינטנסיביות גדולה מאוד, את ההווה שלה; ובכל זאת יש לך תחושה שגם ההווה הזה הוא ספציפי מאוד: ישראל עדיין חיה דרך המאבקים להבטחת התנאים הבסיסיים-ביותר לקיומה. […] אתה נוסע לבקר בבית-לחם, בכנסיית המולד, ועליך לעבור אמצעי ביטחון שלא ייאמנו, שכן הכנסייה הזו, העתיקה ביותר בעולם, היא עכשיו חלק ממה שמכונה "הגדה המערבית". אתה מביט בערוצו של נהר הירדן, בעופות הצבעוניים, האקזוטיים שסביבו, בצב שמתחמם בשמש האביב הראשונה, ורק במקרה אתה מבחין במקום המרוצף שקי-חול, שממנו יורים על רמת-הגולן.