ריאיון: ולדימיר פיסטוריוס, המו"ל של הספרות העברית בצ'כיה

ולדימיר פיסטוריוס (צילום: פאר פרידמן, ינואר 2013)

ולדימיר פיסטוריוס (צילום: פאר פרידמן, ינואר 2013)

זה עשרות שנים שולדימיר פיסטוריוס נמצא בעסקי המו"לות. הוא היה עורך ואף עורך ראשי בכמה מן ההוצאות הגדולות בצ'כיה, ובשנים האחרונות הוא בעליה של הוצאה קטנה ואיכותית שנושאת את שמו. הוא המו"ל הקבוע של סופרים צ'כים מובילים דוגמת פאוול קוהוט ("ספר לבן", "רעיונותיה של קלרה הקדושה"), והוא אחד המוציאים לאור הפעילים ביותר בצ'כיה של ספרות ישראלית: בין היתר הוציא כבר שלושה רומנים משל א.ב. יהושע. במהלך הקריירה שלו היה שותף גם לפרסום רומנים מאת עמוס עוז, דויד גרוסמן, נתן שחם ואחרים. את הקריירה המו"לית שלו החל בשנות השבעים בפרסום ספרי סמיזדט — פרסומים מחתרתיים של טקסטים, שפרסומם שנאסרו על ידי השלטונות הקומוניסטיים. היום הוא עומד בראש איחוד המו"לים ומוכרי הספרים בצ'כיה. נפגשנו בביתו שבפר'יברם לשיחה על מו"לות מחתרתית; על שוק הספרים בעולם, בצ'כיה ובישראל; ועל ספרות ישראלית. במהלך השיחה אף פנינו לנבירה באוסף הסמיזדטים עוצר הנשימה שלו, שתמונותיו מלוות את הריאיון שלפניכם.

באוניברסיטה למדת פיזיקה. איך הגעת לעסוק בספרות?

"למדתי פיזיקה, קוסמולוגיה, ואחר כך שירתתי שנה בצבא. למרבה הצער זו היתה שנת 1975, כשסיים את תפקידו הנשיא סבובודה, שכבר היה סנילי, והוסאק התמנה לתפקיד הנשיא. כשהוא התמנה התכנס הגדוד שלנו — אולי שלושת אלפים איש. עשו מסדר ואחד הקצינים, ששמו דרך אגב היה פילאט (בצ'כית: פילטוס, פ"פ), הקריא מכתב שלפיו כולנו רוצים שהוסאק יהיה נשיא. ואני הרגשתי שמשהו כזה הולך לקרות; ניסיתי להתחמק מהמסדר הזה, אבל לא הצלחתי. ואז הוא אמר: מי בעד שליחת המכתב הזה? שלושת אלפים איש היו בעד; ואז הוא אמר: מי נמנע? אף אחד לא נמנע; ומי נגד — ואני הייתי היחיד. כולם בעד, אחד נגד. כל הקצינים נכנסו, ופוליטרוק אחד ניגש אליי ואמר: אז בוא.

"זו היתה ראשיתה של ההסתבכות הגדולה שלי. נאסר עליי לעבוד בכל מוסד אקדמי, ואני, עם הפיזיקה התיאורטית שלי, לא עבדתי בשום מקום אחר. אז מצאתי עבודה במוסד מחקר לא אקדמי, ואחר כך התפרנסתי כמתכנת — וזה מצא חן בעיניי, אבל לא סיפק, איך לומר, את התשוקות המטפיזיות שלי. וכך התחלתי לעשות ספרים. כי היו המון ספרים אסורים ואני פשוט רציתי שיהיה לי אותם. אז התחלנו להעתיק את הספרים ולמדנו לכרוך אותם. כשהגיעה המהפכה, כבר ניהלתי כזו הוצאה לאור בערך 11 או 12 שנים והוצאתי בערך 120 ספרים אסורים. אחרי המהפכה הציעו לי לערוך את תחום התרבות ביומון "לידובה נוביני". אחר כך נודע לי שעורכים מכרז לתפקיד העורך הראשי של הוצאת מלאדה פרונטה, וזו היתה תמיד הוצאה טובה — אז נרשמתי, וזכיתי במכרז."

פיסטוריוס מראה לי את אוסף הספרים האסורים שפרסם בהוצאת KE.78, קיצור של 1978 Krameriova Expedice. צ'סקה אקספדיצה היה שמה של הוצאת ספרים בימי התחייה הלאומית הצ'כית, בבעלותו של ואצלב מאתיי קראמריוס. 1978 היא כמובן שנת הקמת ההוצאה הבלתי-ליגלית של פיסטוריוס. כבר ראיתי פרסומי סמיזדט בחיי, וידעתי למה לצפות: דפים דקיקים, מודפסים במכונת כתיבה, כמה עותקים בכל פעם, כרוכים בכריכה קשה שנועדה להגן על הדפים העדינים — ומסיבה פרקטית מאוד: פרסומי סמיזדט כאלה נועדו לעבור בחשאי מיד ליד. היית קורא אותם ומעביר הלאה. הציפיות האסתטיות של הקוראים היו נמוכות, וגם שלי. לא היה גבול להפתעתי כשפיסטוריוס שלף מן המדפים כרכים יפהפיים, חלקם מלאכת מחשבת אמנותית של ממש. בכל כרך כזה הושקעה עבודה ידנית רבה, וחלק מן הכריכות מורכבות כל כך, שפיסטוריוס עצמו מודה שכבר אינו זוכר כיצד ייצרו אותן. אלה יצירות ביבליופיליות ממש, שערכן לא רק בהיותן פעמים רבות פרסומים ראשונים של טקסטים שלא יכלו להתפרסם באופן אחר, אלא גם כיצירות פלסטיות. על השולחן מונחים כרכים עבי כרס של שקבורצקי ושל ואצוליק; כרכים חתומים של שירת ירוסלב סייפרט, המשורר שעתיד להפוך לצ'כי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות; תרגומים מחתרתיים לשירת אפולינר (שלא יכלו להתפרסם בגלל זהות המתרגם); שתי מהדורות שונות של הספר "שושה" לבשביס-זינגר, ואפילו הסיפורים החסידיים של מרטין בובר. לכולם כריכות יפהפיות. אנחנו מתעניינים במיוחד בכריכה הייחודית של תרגומי אפולינר. שֵם המעצב רשום אך ורק בזכרונו של פיסטוריוס: בשום מקום בספר לא אוזכרו שמות מיותרים – רק שם המחבר ושם המתרגם מופיעים בו. פרסומו של כל שם נוסף יכול היה לגרום צרות גדולות לאנשים רבים.

איך הגעת לספרות ישראלית? אתה אחד מהמו"לים המעטים בצ'כיה שמוציאים בקביעות ספרים ישראלים.

ספרי א.ב. יהושע בצ'כית

"כבר בשנת 1990, כשעבדתי במלאדה פרונטה, הרגשנו חוב גדול כלפי התרבות הצ'כית, שבמשך למעלה מעשרים שנה לא פורסמו כאן ספרים ישראליים. התחלנו לחפש כאלה, והספר הראשון שהוצאנו היה "קופסא שחורה" של עמוס עוז. מאוד אהבתי אותו, ולא מזמן קראתי אותו מחדש וגם עכשיו הוא נורא מצא חן בעיניי. אז המשכנו בזה והוצאנו את גרוסמן, אנתולוגיה של שירה מודרנית וכן הלאה. בשנת 1991 הייתי בירושלים ביריד הספרים הבינלאומי. שם פגשתי את קרול סידון (היום רבה הראשי של צ'כיה, בעבר מחזאי. היום כבעבר הוא דמות מוערכת מאוד בחוגי התרבות בצ'כיה, פ"פ), שעדיין לא היה רב, הוא למד שם להסמכה לרבנות. שאלתי אותו מה הוא חושב שצריך לתרגם לצ'כית. הוא אמר: עוז לא רע, אבל יהושע הכי טוב. ואני אמנם לא ידעתי הרבה על יהושע, אבל מאז ידעתי שהוא הכי טוב, וסיפרתי לחבר שלי, עורך מצוין, שיהושע מאוד טוב. והוא אמר שכן, כן, אבל איכשהו לא הוציא אותו. כשפתחתי את ההוצאה שלי, דיברתי עם מגדלנה קר'יז'ובה (שהפכה להיות המתרגמת הקבועה של יהושע לצ'כית, פ"פ). היא כבר הכירה את יצירתו, וכך התחלתי להוציא אותו."

ואיזה סופר ישראלי אתה הכי אוהב?

כריכת המהדורות הראשונות של "קופסא שחורה" ו"ע"ע אהבה" בצ'כית, בהוצאת מלאדה פרונטה"אני כבר לא זוכר את כל הישראלים שפרסמתי, אבל בין היתר היו שם באמת עוז וגרוסמן, ונתן שחם, אבל היו עוד רבים. פרסמנו אולי חמישה ספרים של עוז בשנים שלי במלאדה פרונטה ואחר כך בהוצאת פאסקה. הוצאנו גם מבחר סיפורים של עגנון — העגנון היחיד שתורגם לצ'כית. אני מאוד אוהב את "קופסא שחורה", אבל נראה לי שמכל יצירתו של עוז זו הפסגה, בעוד שאצל יהושע אני חושב שכל הספרים מצוינים. אני לא אומר שאיני אוהב את ספריו של עוז, וספר הזכרונות שלו ("סיפור על אהבה וחושך", פ"פ) אמנם מצוין, אבל היה יכול להיות קצר בחצי — בעוד שאצל יהושע לדעתי זה לא קיים."

אנחנו עוברים לדבר על שוק הספרים. אני מספר לפיסטוריוס על המצב בארץ, כששתי רשתות גדולות שחולשות כמעט על כל השוק. פיסטוריוס, המשמש מזה זמן בתפקיד יו"ר איחוד המו"לים וחנויות הספרים הצ'כי, מכיר היטב את המצב גם בצ'כיה וגם באירופה. 

"אני חושב ששוקי הספרים שונים זה מזה בכל ארץ, אבל יש נטייה משותפת אחת וזוהי מונופוליזציה. מונופוליזציה בראש ובראשונה בתחום ההפצה (פסיטוריוס מתכוון בכך גם לחנויות הספרים, פ"פ), אבל גם בתחום המו"לות. בצרפת, חמש ההוצאות הגדולות ביותר שולטות בערך בשלושה רבעים מכלל המחזור. בשוודיה בערך 80 אחוז. בכל מקום שאתה מסתכל, באמריקה ההוצאות הגדולות שולטות בערך בשישים אחוז מהשוק. זה מונופול אמיתי, ואני חושב שזה לא טוב. בסקנדינביה, בפינלנד, יש שלוש רשתות של חנויות ששולטות בתשעים אחוז מהשוק. רק המו"לים הגדולים ממש, יכולים איכשהו לשחק את המשחק עם השחקנים הגדולים בתחום ההפצה. המו"לים הגדולים הם היחידים שחברות ההפצה הגדולות לא יכולות להכתיב תנאים ואת אחוז התמלוגים. ככה, כמובן, קורה שיש הסכמים בין המו"לים הגדולים וחברות ההפצה (בכלל זה חנויות הספרים, פ"פ). ככלל, אני חושב שזו מגמה רעה מאוד, אבל ככה זה. אצלינו זה אחרת, בינתיים. לחצי מהמכירות או לשישים אחוז מהמכירות אחראיות אולי שלושים הוצאות שונות. בשוק קיימת עדיין שורה ארוכה של חנויות פרטיות שאינן שייכות לרשתות. בכל זאת הנטייה הזו קיימת כאן. הרשתות זוכות לחלק גדל והולך של השוק, הן קונות חנויות ובונות חנויות, והחנויות הפרטיות גוועות ובמקומן קמים בתי כלבו לספרים. השאלה היא למה במשך עשרים וחמש שנה השוק כאן טרם עבר כזו מונופוליזציה. זו שאלה מאוד מעניינת, לטעמי. ברגע שבוטל המחיר האחיד על הספרים – וזה קרה כאן אחרי המהפכה – אז המכניזם לכינון מונופולים קיים. אבל זה לא קרה כאן מהר כל כך כמו בסקנדינביה. שם, ברגע שהתירו את מחירי הספרים, בתוך עשור נעלמו חצי מהחנויות הפרטיות והופיעו החנויות הגדולות. ההסבר שלי הוא שברגע שנעשה כאן המעבר מהוצאות לאומיות להוצאות פרטיות, לאף אחד כאן לא היה הון גדול מספיק שיאפשר את מלחמת המחירים שתמיד באה על חשבונן של אותן חנויות פרטיות, בלתי-תלויות. אבל אני חושב שזו עשויה להיות רק שאלה של זמן."

 אני לא יכול לדמיין את המו"לים הישראלים יושבים באותו ארגון עם חנויות הספרים, ולהיפך. אתם לא מגיעים לפעמים למצבים של אינטרסים מנוגדים?

"בישראל זה אולי לא כך ולמען האמת ברוב אירופה זה לא כך, יש אולי שלוש מדינות שבהן הארגונים משותפים. דה פקטו, גם אצלינו אין זה כך. האיחוד הוקם מתישהו בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, ואנחנו לקחנו את השם וחשבנו שאפשר יהיה לכונן גוף דומה לזה שפעל כאן בזמן הרפובליקה הראשונה. אבל בזמן הרפובליקה הראשונה הארגון באמת פעל כך שבין המו"לים ובין החנויות היו מוסכמים מחירים אחידים, והיה מפיץ אחד. זה עבד, זה היה אפקטיבי מאוד. אבל כאן אסר זאת עלינו הממונה על ההגבלים העסקיים. האיחוד הופך יותר ויותר לאיחוד של המו"לים: יש לנו מעל 200 מו"לים חברים, ורק 27 חנויות חברות. כלומר, יש שם חוסר איזון ברור. עד עתה לא נתקלתי בניגוד אינטרסים שהיינו צריכים להתמודד איתו. אני רואה את מטרת האיחוד בימינו בהתנגדותו לביורוקרטיה של המדינה, ברגע שהממשלה מקדמת איזשהו חוק חדש וסוטה, או כשהם מקדמים מיסים חדשים. במקרים האלה, האינטרסים שלנו משותפים."

קראו עוד: "235 הוצאות, 16,000 אלף ספרים: שוק הספרים הצ'כי במספרים"

שאלה אחרונה: הצ'כים קוראים?

"(צוחק) אני לא יודע. יש מחקר של פרופסור טרבניצ'ק שמתרגש מאוד מכמה שהצ'כים קוראים ומראה שאנחנו אומה קוראת. אני לא כל כך חושב ככה. אני חושב שאנחנו מתאימים לממוצע האירופי. אם חושבים על מספר הספרים ביחס למספר התושבים, יוצאים כאן בערך 15 או 16 ספרים לכל עשרת אלפים תושבים, בעוד שבבריטניה המספר הוא בערך 26 כותרים, בדנמרק 22. המספרים כאן מכובדים למדי אבל לא יוצאי דופן. בכל הנוגע להוצאות על ספרים, אני חושב שאנחנו לחלוטין בתחום הממוצע האירופי. אני לא יודע אם הספריות הציבוריות מצילות את המצב, אבל הייתי אומר שיש ירידה בקריאה."


הבזיליקה על "ההר הקדוש" (Svatá hora) שמעל פר'יברם, עיר מגוריו של פיסטוריוס

הבזיליקה על "ההר הקדוש" (Svatá hora) שמעל פר'יברם, עיר מגוריו של פיסטוריוס