"מסעו האמיתי של מר ברוצ'ק אל הירח" מאת סואטופלוק צ'ך

פסלו של סואטופלוק צ'ך על קברו בבית הקברות בוישהראד (צילום: פאר פרידמן, אוקטובר 2010)

פסלו של סוואטופלוק צ'ך על קברו בבית הקברות בוישהראד (צילום: פאר פרידמן, אוקטובר 2010)

הקדמה כללית

זה זמן רב שאני מהרהר באפשרות לתרגם מעת לעת פרקים ראשונים מן הקלאסיקה הצ'כית המודרנית, בתקווה שאולי יגיעו הדברים אל בעלי השררה ואלה בתורם יחליטו לגלות לקורא העברי גם בדפוס את הספרות הצ'כית שמעבר למשולש (הנפלא) צ'אפק-האשק-הראבאל. אני מקווה להציע לקורא העברי לפחות פרקים ראשונים מיצירת לדיסלב פוקס ("שורף הגופות" – לטעמי, אחת מפסגות הפרוזה העולמית של המאה ה-20), קארל פולאצ'ק, יאן דרדה, לדיסלב ונצ'ורה, ייז'י סוחי, פאבל טיגריד ואחרים, מגדולי הפרוזה הצ'כית של המאה שעברה — וכן משהו מטעמם המפתיע של הסופרים הצ'כים העכשוויים, המקוריים, פורצי-הדרך האוונדגרדיים השקטים ביותר והנעלמים, דוגמת יאכים טופול, פטרה הולובה, דניאלה הודרובה, יאן בלבאן ואחרים. בנוסף — והדבר יהיה קל יותר למשל מבחינת זכויות יוצרים — אני מקווה שיעמוד לי הכוח לתרגם גם פרקים מן הספרות הצ'כית של המאה ה-19, שניתן לומר בבטחון גדול שעליה אין יודעים בישראל ולו דבר.

אני מתחיל, אם כן, בדיוק בכך. היום אני מציע כאן תרגום ראשון לעברית של אחד מגדולי הספרות הצ'כית בכל הזמנים, סוואטופלוק צ'ך (Svatopluk Čech), מחלוצי המדע הבדיוני, סטיריקן מזהיר, עיתונאי ומשורר שכתב שניים מספרי-המפתח של ההומור הצ'כי, כלומר של הזהות הצ'כית: "מסעו האמיתי של מר ברוצ'ק אל הירח" (1888), ו"מסעו ההיסטורי החדש של מר ברוצ'ק, הפעם אל המאה ה-15". הוא הציג בהם את דמותו של מר ברוצ'ק (בצ'כית: חיפושית), שקרן פחדן ואופורטיוניסטי, שטס לירח ואף נסע בזמן — שנים לפני המסעות בזמן אצל מארק טוויין או ה.ג'. וולס. צ'ך היה אחד מאנשי הרוח הצ'כים החשובים בתקופתו וזכה להצלחה אדירה. אחד מהגשרים האלגנטיים ביותר שעל נהר הוולטבה בפראג נקרא על שמו של צ'ך, כמו גם פארק רחב ידיים בעיר ורחובות ברחבי הרפובליקה. הוא קבור בבית הקברות בוישהראד, וקברו נושא פסל מרשים בדמותו. קהל עצום ליווה אותו ב-1908 בדרכו האחרונה, מסע הלוויה שעבר באתריה המרכזיים של פראג. ב-1920 שימשו סיפוריו של מר ברוצ'ק בסיס לאופרה מאת המלחין הצ'כי הדגול לאוש ינאצ'ק.

לפניכם, אם כן, הפרק הראשון בסיפור מסעו של מר ברוצ'ק אל הירח. הסופר האיום רוסֶק, הנזכר בחלקו האחרון של הפרק, הוא צ'ך עצמו, שפרסם את קורותיו של ברוצ'ק ראשית-כל בכתבי עת, בשם עט, תחת הכותרת "מסעו של מר ברוצ'ק אל הירח", ורק אחר כך שיכתב אותם והפכם לרומאן המשעשע. מעבר לעלילה החיננית מקדיש הטקסט, כפי שתיווכחו לדעת, מקום נכבד גם לתיאורי העיר פראג, אך בעיקר לפארודיות ספרותיות על יצירות מוכרות, על סגנונות כתיבה ועל סופרים. שימו לב לרמזים המשעשעים למה שככל הנראה באמת קרה למר ברוצ'ק. קריאה נעימה!



סְוָאטוֹפְּלוּק צֶ'ךְ
מסעו האמיתי של מר ברוצ'ק אל הירח (1888)

מצ'כית: פאר פרידמן



פרק I

תיאור פואטי של הלילה ושל קתדרלת ויטוס הקדוש. – הקורא מתוודע לחיי הנפש של מר ברוצ'ק. – הזיית רעידת האדמה. – הרהורים פסימיים על הארץ. – הדרך המוזרה שבה הגיע מר ברוצ'ק אל הירח.

היה ליל קיץ בהיר. הקתדרלה של ויטוס הקדוש, אדירה ורבת-הוד, טבלה באור הכסף את עמודיה העדינים ואת צריחוניה הפרחוניים, את קשתותיה הקלות המקושטות תחרת-אבן, והטילה על השטחים המוארים צללים פנטסטיים של קנוקנות וגזעי אבן, כך שנראתה כמקדש-רוחות נהדר, ארוג מזוהר נפלא ומאפלה מיתית.

אותו הימנון-עבר מאובן התנמנם בַּשקט המקודש בלב השכונה המתה; רק משני חלונותיו של בית בסמטה צרה, הנמשכת מאחורי הקתדרלה לאורכו של חפיר הצבי, בהק עדיין אור מאוחר ועלו קולות טורדניים.

חרקה אם כן הדלת המובילה אל הרחוב ומתוך הבית נשמע: "להתראות, וישמור אותך האל, מר וורפל!“

"לילה מתוק וטוב, בעל-הבית! וישוב-נא כבודו במהירה לבקרנו!“ השיב הקול השני.

אל הרחוב יצאה בצעדים כושלים-קמעה דמות גבר אפופת סוד, — אך לא! אני רואה כי בעטיים של דברי הפתיחה הפואטיים, הצבועים מעט בצבעי הרומנטיקה, מעדתי אל פרוזה כבדת-ראש. אוכל לומר, על כן, כי מר בְּרוֹצֶ'ק עזב את בית-המרזח הידוע "אצל הכומר" אשר ברובע ההראדצ'ני ושב לאיטו אל מעונו שלו, השוכן היכן-שהוא בעיר העתיקה. הוא שב מאוחר מן הרגיל; אך לא הניח לעצמו לשקוע בשל כך בדאגות – בביתו, מאחורי הפרחים, המתינה לו רק "כרית יתומה“, שאותה, בניגוד לציפיותיו של המשורר, מעולם לא "הספיג בדמעותיו המרות".

מר מַתְיֶי ברוצ'ק הוא אמנם בעל-בית, ובכל זאת אין הוא ריקא מוחלט, כפי שנוהגים סופרים מזי רעב לכתוב על שכמותו מתוך קנאה נחותה. הוא ניחן ביצירתיות מוּלדת ובדי זמן להעבירו כדי שירחיב את דעתו בכיוונים שונים. הוא פועל עם זאת ללא מסגרת מוגדרת וכחובבן הפכפך, בהתאם לגירויים מקריים ולגחמות בנות-חלוף. כתוצאה מכך, נערמת בספרייתו חבורה רבגונית: ספר על אודות גידול כנריות לצד מסתרי הבנייה החופשית, ספר החלומות המצרי לצד יצירות על אודות מערכות ניקוז מודרניות, מדריך לייצור ליקר ביתי לצד הספר 'ניסיון לפסיכולוגיה' לקארל פרדיננד הינא, מדריך לחוקי שכ"ד לצד תולדות האינקוויזיציה הספרדית וכד'. תערובת רבת-פנים דומה נצברת אף בראשו. ואולם הוא ניחן בתוך כך בהשקפה בריאה ועליזה למדיי על החיים, שרק לעתים יוצאות דופן מעיב עליה צילו העכור של הפסימיזם. מובן על כן כי הוא בוחן בחומרה ולעתים אף בסרקזם חד את התרחשויות היומיום, את קוצר ידן של הרשויות המקומיות, את מוסדות החברה, חוקים חדשים ושאר עניינים ציבוריים. ככלל הוא נוהג להחליף לאיטו אף במקרים כאלה את פסימיותו בעמדה חיובית יותר ומלאת-תקווה, שמתָּקפָּהּ הוא ממלא לעתים קרובות כוס גבוהה, אשר לה מכסה בדיל מבהיק, ושלאחריה הוא נושא את הרצאותיו המלומדות.

היום הגיע גיבורנו אל מר וורפל במצב-רוח נכא מן הרגיל, אשר מקורו באחד משוכריו, צייר במקצועו; הפרטים הקטנים של פרשה זו ודאי שלא יעניינו את הקורא ועל כן אפסח עליהם בשתיקה. הואיל ובאותה עת לא מצא בעל-הבית בבית המרזח של וורפל כל חברה מהוגנת, התיישב בדממה בפינה כמו פאקיר ושלף מכיסו חוברת פופולארית על אודות הירח, שאותה קנה לעצמו בדרכו אל ההראדצ'ני כתוצאה מגחמה חדשה. הוא שקע בספרון, וראו! עם כל פרק שאותו סיים דרך קבע בקריאת "עוד אחת, מר וורפל!“, נישאה מאותם מחוזות עליונים טיפת צוֹרי חדשה אל נפשו הנרגשת. כשנקרא סוף-סוף הספר עד תומו, הבחין כי נותר בבית המרזח רק הוא לבדו עם המוזג. בהזמינו כוסית נוספת, פצח בדיון ער עם מר וורפל בעניין מערכת המכתשים שעל הירח, ובסופו הביע את אמונתו המוצקה, כי על אפם ועל חמתם של חסרי האמונה, הירח הוא משכנם של יצורים חיים, עובדה שמר וורפל, שעקב בדריכות אחר הילוכו של השעון, אישר בתוקף.

מר ברוצ'ק אף החל למנות את הסיבות להשקפתו זו, אלא שהמבטים אשר העיף הפונדקאי בשעונו חזרו על עצמם שוב ושוב בתכיפות גדולה כל כך, ובחשיבות-עצמית ניכרת כל כך, שהאורח לא יכול היה שלא להבחין במגמתם. הוא סיים על כן את הסבריו בלגימה אחרונה ויצא אל הלילה שטוף-הירח.

בחוץ עצר לפני הקתדרלה. הוא נכבש בבירור ביופיה רב-ההוד לאורו הקסום של הירח. פעם נטה מעט לימינו, פעם נטה מעט לשמאלו, כמו מבקש להעריך מכיוונים שונים את יפי ייחודיותו הנשגבת של המבנה; לרגעים התכופף אחור כאילו ביקש לבחון את הקצוות הגבוהים-ביותר שבכתר ענק-האבן, ופעמים היטה עצמו בקידה עמוקה לפנים, כאילו חלק כבוד-צניעות למלך נורא-הוד. אך באחת לכדה תופעה מוזרה את תשומת-לבו כולה. הוא הבחין בחוסר-שקט מוזר ובתנועת קווי-מתאר: תווי הנוף כאילו נרעדו וגעשו, קימורים סערו, עמודים נעו זה אל זה והלאה כגזעי-עצים עדינים הנעים ברוח היער; בתנודה נראית-לעין נטל אף הצריח עצמו חלק בהתרגשות הכללית, שאותה קשה להסביר בכל דרך אחרת פרט לרעידת אדמה פתאומית… מר ברוצ'ק חש רעידה דומה בו-עצמו, ואחוז-אימה נחפז משם.

אלא שעד מהירה נרגע. אותה התרחשות הייתה לבטח רק הזיה. הוא פסע לאטו בין מבנים עגומים אל מעֵבֶר לכנסיית ייז'י הקדוש בכיוון מדרגות הטירה הישנות, והאריך את הנאתו מטיול הלילה במעברים חוזרים ונשנים מצד זה של הרחוב למשנהו.

מבטו תעה בלי משים אל השמיים זרועי הכוכבים ונח על הלבנה המלאה, יפת המראה. שְלֵווה ושמימית הביטה מטה בפני כסף עדינים שתוויהם מטושטשים, אשר ניכרו רק במעומעם על הלוח המואר, כאותם ציורים החרוטים בלחם הקודש. מובן כי עתה, משהפך מר ברוצ'ק לאסטרונום חובב, נשאו פני הירח משמעות אחרת לגמרי. הוא דימה בהם רכסי הרים אדירים, עמקים רחבי ידיים, הרי געש כבויים, בקיעים פעורים. אף על פי כן, עד מהירה נדחק שוב העניין המדעי הצידה מפני הרושם הלירי, שבו התערבבה תחושה של פחד קל. שכן היו למר ברוצ'ק מוזרויות כאלה ואחרות, וביניהן גם המחשבה הטורדנית, כי הוא נמנה על האנשים הנתונים להשפעת הקסם המושך, המסתורי, של הירח. להנחתו זו לא היה כל בסיס. מלבד זאת, שפעמים מספר התעורר במקום במיטתו – על הרצפה שלמרגלותיה. ובכל זאת, לעת ליל תמיד היה סוגר בקפידה את חלון העץ, לבל תחמוק אל חדר השינה ולו קרן כסף זדונית אחת, שיכולה הייתה למשוך את הנם מי יודע אנה על גבי גמלוני-בתים ולהנחותו על שוליים צרים מעל תהום מעוררת חלחלה.

גם עתה חדרה אל לבו אותה חרדה עקרה. ואולם אז נזכר כי ער הוא, כי שולט הוא בכל חושיו וכי אין הוא נתון באותו מצב מביך, חסר-הגנה, שבו אותו עצם שמימי בוגדני כופה עצמו על קורבנו. הוא נרגע, הביט באומץ בפניו של אותו אויב מדומה, ועד מהרה יישב עמו את ההדורים במידה כזו, שמצא בו אפילו חביבות זכה. מהפך זה השתקף בהרהורים, שבהם הגה חרישית בדרכו.

אינך נראה כה רע, ידיד חיוור שם למעלה! – התחייך מר ברוצ'ק בשקט ובשביעות-רצון – כאילו אין בך אף לא רמז לדאגה ולסבל, שעשו את ארצנו למשכנם! הו, תושביך ודאי מאושרים יותר מאיתנו, שוכני-הארץ שכוחי-האל. בתֵיךָ ודאי אינם מספקים לבעליהם יותר טרחה ועגמימוּת מאושֶר, על פניך לבטח אין מסתובבים ציירים חובבנים ומקשקשים-בצבע, שמקומם בבית המשוגעים או בבית הכלא, ולא בבית רגיל, שבו לעולם אין בעל-הבית רואה מהם גרוש של שכר-דירה, ותחתיו הוא מתייסר בזעם עד שקץ הוא בעולמו. לבטח אינך מכיר משרדי פרקליטים ואנשי-כספים, דייריך אינם ממררים איש לרעהו את חייהם בתעלולים ובדברי דיבה, בהונאות ובמעשי פרחחות מכל המינים. על פניך ודאי אין נדפסים עיתונים ההורסים לקוראם מדי יום את ארוחת הבוקר, ומסעירים את מיצי-המרה בדברי קינה על המוסר הפוליטי, משל היו הנביא ירמיהו, ובוויכוחי-סרק, ובידיעות על גנבים שנמלטו ועל רוצחים שטרם נתפסו, על פשיטות-רגל במרמה ועל ישיבות מועצת האימפריה. יהיו הדברים על פניך אשר יהיו, רעים מכפי שהם אצלנו לבטח אין הם יכולים להיות. בארץ כבר הגענו לכדי יאוש: בכל מקום עימותים קפוצי-יד על פיסת לחם, מלחמת מעמד במעמד, איבת עם לעם, מלחמת כל בכל. מדי יום תאונה על פסי הרכבת או איזה חוק חדש – האדם בהחלט היה עושה כראוי, אילו נפרד לשלום מכדור הבוץ הזה!

בעודו נושא מונולוג זה סיים מר ברוצ'ק לרדת במדרגות הטירה הישנות. הוא הציץ מטה אל מעבר לַחוֹמה הנמוכה, אל המקום שבו טבלו המוני בתים בחשיכה, שממנה הזדקרו מגדלים וצריחים רבי-פנים אל זוהר הירח הבהיר. אלא שרק רגע התענג על מראה זה; אחר נשא שוב מבטו אל הירח, תפוס עתה באמת ובתמים בכוח קסם כלשהו, פתייני.

כמעט נבוך אני מלכתוב מה קרה אז. שהרי הנחות-היסוד המדעיות חזקות מכדי שמאן דהוא יאמין לסיפורִי ולא יכנהו אגדה מטופשת. אך איני יכול, רק בעטיין של אותן הנחות יסוד, לספר את הסיפור אחרת מכפי שבאמת התרחש.

מר ברוצ'ק, עינו נעוצה כל העת בירח, טיפס על החומה וצעד לאורכה באיטיות. מתחת לחומה זו נפרש במורד גבעת ההראדצ'ני גן רחב ידיים. בחלקו העליון, התלול, טֶרסה מסודרת, מרופדת במקום אחד בשני גרמי מדרגות אבן, המתרחקים זה מזה ושוב נפגשים, ולהם מעקה אבן מפוסל, בסגנון הבארוק. אלה מובילים מעלה, אל ביתן גן קטן, אשר ניצב בסמוך לחומה עצמה. אפשר כי תיאורי אינו מדויק לחלוטין; אך אני אינני איזה זולא, שאניח את עטי וראשית כל ארוץ להראדצ'ני, בשם הנאמנות המוחלטת, ואתבונן במדרגות הללו ובאותו ביתן ––.

מר ברוצ'ק פסע אם כן על החומה בכיוון הביתן. איני יודע, אם גגו מתנשא מעל החומה אך מעט, כך שניתן לטפס עליו ללא מאמצים רבים. רק זה ודאי: שמר ברוצ'ק אכן מצא עצמו על הגג האמור. הוא טיפס אל גמלונו והתיישב שם, רגל אחת מצדו זה ורגל שנייה מצדו זה, מחבק את שבשבת המתכת. עינו נמשכה כל אותו הזמן בכוח בלתי-נלאה אל הלבנה, ובתערובת של אימה ושל עונג מוזר החל עד מהרה לחוש בכל גופו את פעולתו של כוח הקסם. בניגוד לרצונו החלו רגליו המפושקות להתרומם אל ישבנו, גבוה יותר ויותר, שוב לא ישב זקוף אלא שכב על גמלון הגג, מאוזן על בטנו, אוחז בידיו היטב בשבשבת; אך מאחור התרוממו רגליו באוויר מעצמן, גם שוקיו התרוממו כבר, התרומם כבר כל גופו, אחוז בכוח בלתי-נלאה, הוא התרומם באוויר במאונך, ראשו מטה ורגליו אל השמיים, באוויר מעל גג הביתן, ורק ידיו המתוחות נאחזו בעווית בִּצְוואר השבשבת. ואולם אחיזתן כשלה נוכח הכוח הבלתי-מוכר; הן הרפו לבסוף מאחיזתן ו– בעוד מגדל-המדע הניוטוני, הבנוי לתלפיות, קורס עמן לכדי תל חורבות – נפל מר ברוצ'ק במהירות מופלאה – בהחלט לא אל הקרקע, כי אם בכיוון הנגדי, אל מרחבי העולם האדירים.

במהירות מעוררת חלחלה שקעה תחתיו פראג אל המעמקים, צללה ועִמה כל פרטי נופה על פניו של עיגול גדול, שגדל והתרחב עוד ועוד – אבל מר ברוצ'ק שוב לא ראה דבר, עת אפלה גדולה כיסתה את הכרתו.

הקורא כבר חושד ודאי, בהסתמכו על כותרת הספר, היכן צנח מר ברוצ'ק. אכן, האדון בעל-הבית שב אל חושיו על הירח.

פרק ראשון זה, ובמובן מסוים גם את הפרק השני, שאל המחבר – במספר שינויים הכרחיים – מתיאור-המסע השגוי שחיבר רוסֶק, משום שבסופו של דבר עקב כך או אחרת אחר האמת. אך כל שאר הדברים, הכל מכל כל, אשר ליהג אותו רוסֶק בתיאור-המסע, בכל הנוגע לגמדי-הירח ולכל אשר אירע למר ברוצ'ק על הירח – כל אלה היו רק המצאותיו המטופשות, החצופות של מר רוסק, שעליהן מנצח הפרק האחרון, אשר בו, נעדר בושה, הוא מעלה כתב-אישום נבזי זה:

"קוראים יקרים! נפלתי קרבן למיסטיפיקציה שאין לה אח ורע בספרותנו.

האזינו! האמת היחידה בכל סיפור מסעו של מר ברוצ'ק לירח היא, כי אותו ברנש אכן יצא מתישהו בצעדים כושלים מבית המרזח של וורפל, אשר ברובע ההראדצ'ני; כי בשיטוטו הלוך ושוב בין שני צידי הרחוב, בדרכו אל מדרגות הטירה הישנות, הקדיש מונולוג מבולבל ללבנה היפה במילואה; כי טיפס בלא מטרה על החומה, המפרידה בין המדרגות ובין גן אחוזה; וכי נפל – ועם זאת לא נפל, בניגוד לחוקי הטבע, מעלה אל מרחבי העולם האדירים, כי אם לחלוטין בדרך הטבע, קרי מטה, אל אותו גן אמור, שבו התעורר לפנות בוקר במצב-רוח עגום ביותר ביחס לעולם. הכל, אני אומר, כל השאר, הוא שקר שלם, מוחלט ומחוצף, בדיה גלויה ומגושמת, שבעזרתה הוליך אותי מר מתיי ברוצ'ק האמור שולָל בעזות-מצח חסרת-תקדים, במטרה אחת ויחידה לצחוק עליי היטב בבית המרזח "אצל הכומר" או "אצל התרנגול", בין חברים הראויים לו.

הגיעו לידי ראיות שאינן משתמעות לשתי פנים, לפיהן לא נגע אותו שקרן עלוב בירח אפילו מרחוק, וכי ירחיותם של פניו, כמו גם בוהק אפו, אין ביניהם ובין גוף האור השמימי ולו דבר, ואין הם קשורים בו אלא בדבר-מה אחר לגמרי.

ואני התמים האמנתי לו כמו לכתבי הקודש; הגנתי בגופי על סיפורו נוכח כידוני המשכילים. אדרבא, מי יכול היה לזהות זדון שטני בפניו של אותו שְׁמָנְגוּץ, הנדמים כהתגלמות התמימות הקדושה, ובאותן עיניים לחות, תכולות-מימיות, הנדמות כמכריזות: בהן צדק!"

את כל שקריו שלו, שבעזרתם ניסה לשים ללעג ולקלס את דמותו של מר ברוצ'ק ואת תגליותיו האדירות, לא בוש אותו נבל, רוֹסֶק, מלכתוב בשיא חוצפתו על חשבונו של קורבנו המותקף!

ואולם עתה אניח לאנשים ההגונים כולם לעשות משפט צדק בעניין זה, ובפרקים הבאים אמסור לקהל הקוראים תיאור מהימן של כל אשר ראה מר ברוצ'ק וחווה על הירח, וכיצד שב בחזרה אל כדור הארץ.