דניאלה הודרובה: בשתי הדרכים
Daniela Hodrová: Podobojí

אפרסמון, אפריל 2024
221 עמ’

בשתי הדרכים הוא רומן פיוטי, העוסק בגבול שבין החיים והמוות, באירועי חייהם הרגילים של בני אדם הנקלעים למערבולת ההיסטוריה, בריבוי הפנים של הכול.

עלילת הספר מתרחשת בפראג, בבית דירות אחד, בדירה אחת בקומה החמישית, ובבית הקברות אולשאני השוכן מעבר לכביש. כאן וגם שם דרים החיים והמתים בכפיפה אחת, וכל הנשמות כרוכות זו בזו.

לא רק בני האדם מדברים ברומן הזה. בגוף ראשון מדברים כאן גם המזווה, הכרם, העור, מלאך אבן בבית הקבר, מחמם־ידיים; וכן המהפכה – היא ההתקוממות העממית בפראג בשלהי מלחמת העולם השנייה – ואפילו תינוק שעוד לא נולד, ואולי מעולם לא היה אפילו עוּבר. וממילא נקודת המוצא של הכול היא כי באמת ובתמים אין הבדל בין המתים והחיים. אלה אף אלה נוכחים כל העת זה לצד זה – המוות הוא המשך החיים באמצעים אחרים.

בשתי הדרכים, מתאר בריאליזם מאגי סיפור נוגע ללב, עדין מאוד, על חיים קטנים בעידן שמסרב להיות קטן. זהו שיר הלל לעוצמה וליופי האנושי וכמובן לפראג, העיר הנפרשת במלוא יופיה ומסתוריותה.

המבקר דייויד ווהן כתב על בשתי הדרכים: "יש רומנים שמציעים מסע אל מקום אמיתי או מדומיין. אחרים לוקחים אותנו למסע אל עולמות הנפש. לעתים עולה בידו של סופר לעשות את השניים גם יחד. זהו המקרה של דניאלה הודרובה והרומן שלה".

זהו תרגום ראשון לעברית של דניאלה הודרובה – מהסופרות החשובות והמקוריות בצ׳כיה בימינו.

דניאלה הודרובה, ילידת 5 ביולי 1946 – סופרת, משוררת, מתרגמת, אשת אקדמיה ומבקרת ספרות. היא זכתה בפרסים רבים ובהוקרה על תרומתה הספרותית; פרס המדינה (2011), פרס פרנץ קפקא (2012) ופרס מגנזיה על הספר הטוב של שנת 2016. ספריה תורגמו לשפות רבות, וספר זה הינו התרגום הראשון לעברית מיצירתה. הודרובה החלה לכתוב את הרומן, שהוא חלק מטרילוגיה, בשנת 1977 בזמן הקומוניזם, אז לא היה לו סיכוי כלשהו לצאת לאור. הספר פורסם כעבור שנים, ב-1991, וזכה להערכה רבה.

לרכישה:
אתר הוצאת אפרסמון; חנות הספרים המגדלור, תולעת ספרים
ספר דיגיטלי לאפליקציית עברית

 

שיחות על הספר:


ירוסלב סייפרט - רק הנהר לא מזדקן

ירוסלב סייפרט: רק הנהר לא מזדקן - מבחר שירים
Jaroslav Seifert: Jen řeka nestárne - výbor z básní

קשב לשירה, אוקטובר 2021
120 עמ’

ירוסלב סייפרט (1986-1901) הוא היוצר הצ׳כי היחיד שזכה עד כה בפרס נובל לספרות. יצירתו רבת-הפנים נעה מהסוריאליזם המוקדם של שנות העשרים, בהשפעת השירה הצרפתית, דרך שירים על ארועי התקופה הגדולים כמו מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה ועד לשירה הלירית המעולה של שנות השישים השבעים שמלאה באהבה לעירו פראג, לנערותיה, לנהר ולגנים.
רק הנהר לא מזדקן הוא מבחר ייצוגי ראשון בעברית מכל שלבי יצירתו של סייפרט. אל השירים צירף המתרגם פתח דבר מאיר עיניים על תקופתו ועולמו של המשורר.

נובמבר 1918
(לזכר גיום אפולינר)

הָיָה אָז סְתָו, חַיָּלֵי צְבָאוֹת זָרִים
שָלְחוּ זְרוֹעוֹת, כָּבְשוּ כְּרָמִים.
תּוֹתָח שֶבֵּין זְמוֹרוֹת נִצַּב –
חֵיק ג'וֹקוֹנְדָה בֵּין כַּוָּנוֹתָיו.     

הָאָרֶץ שֶרָאִינוּ אֻמְלָלָה הִיא,
חַיָּלֶיהָ – לְלֹא רֶגֶל, בְּלִי יָדַיִם.
אַךְ תִּקְוָתָם לֹא בָּאָה אֶל קִצָּהּ,
עוֹמֵד פָּתוּחַ שַעַר הַמִּבְצָר.

חֻפַּת עֲלֵי שָמַיִם נָתְנָה רֵיחַ.
תַּחְתֶּיהָ עִיר וּבָהּ פּוֹאֵט קוֹדֵחַ.
חַלּוֹן יֵש לוֹ, פָּתוּחַ אֶל הָעֶרֶב,
וְגַם קַסְדָּה שָם, גַּם אֶקְדָּח וָחֶרֶב.

הִיא לֹא מוֹלַדְתִּי, הָעִיר הַזֹּאת.
נָהָר זוֹרֵם אָדִיש בֵּין שְתֵּי גָּדוֹת.
אַךְ תַּחַת גֶּשֶר הִתְיַפַּחְתִּי: בְּכִיסִי
מִקְטֶרֶת, עֵט, טַבַּעַת אֵרוּסִין. 

הַגַּרְגּוֹיְלִים מִגַּג הַקָּתֶדְרָלָה
מְקִיאִים חֶלְאַת שָמַיִם מַטָּה, הָלְאָה,
מַפְנִים, כְּפוּפֵי גֵּוִים, אֶל הָרְחוֹב
רֹאש חָפוּי צוֹאַת יוֹנִים לָרֹב.

דִּינְג דּוֹנְג פַּעֲמוֹנִים נוֹשְׂאִים קוֹלָם
קוֹרְאִים, עַתָּה בְּלֹא תִּקְוָה, אֶל הָעוֹלָם.
מַסַּע הַהַלְוָיָה יוֹצֵא, נִכְנָס
לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרוֹת שֶׂל מוֹנְפַּרְנָס.

אֲדָווֹת לָחֲשוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לַצִּפּוֹרִים,
הַצִּפּוֹרִים פָּרְשׂוּ כָּנָף לָעֲנָנִים
וְאָז זִמְּרוּ אוֹתָהּ לְכוֹכְבֵי מָרוֹם.
הַכּוֹכָבִים סֵרְבוּ לָצֵאת עִם רֶדֶת יוֹם.

וְכָל פָּרִיז, לִמְלוֹא אָרְכָּהּ,
לָבְשָה כְּסוּת-לַיִל עֲמֻקָּה.

 1929

ביקורות:
* קובי נסים: משולש האושר

לרכישה:
* בוקמי
* צומת ספרים

הספר הושק באירוע חגיגי בתאטרון הסימטה ביפו, בהשתתפות שגריר צ’כיה בישראל ואנשי ספרות ותרבות. צפו כאן:

השקת הספר בתאטרון הסימטה ביפו, בהשתתפות בני ציפר, רפי וייכרט, רוני סומק, דינה פון שוורצה, שרון לנגר, עירית פרנק, רוברט מיקולש ושגריר צ’כיה בישראל, מרטין סטרופניצקי. כל הזכויות שמורות למרכז הצ’כי בתל אביב

בעת קריאת השירים שתורגמו מן השפה הצ’כית, השפה השירית של פרידמן היא טבעית וקולחת, כך שקוראם בעברית אינו חש מופסד, כפי שקורה לא אחת בקריאת שירה מתורגמת.
— קובי נסים, עיתון 77, דצמבר 2022

דיווח על השקת הספר בתוכנית התרבות היומית בטלוויזיה הצ’כית. אפשר להפעיל כתוביות בעברית בלחיצה על כפתור CC בוידאו.


HA.jpg

ירוסלב האשק: היהירות האנושית - חמישה סיפורים
Jaroslav Hašek: Lidská ješitnost - pět povídek

תשע נשמות, ינואר 2021
73 עמ’

לראשונה בעברית, חמישה סיפורים קצרים מבין יותר מאלף שכתב ירוסלב האשק, המציגים את האשק - מחבר “החייל הטוב שווייק” - כפי שהוא באמת: פרוע, אנרכיסטי ושלוח רסן. וככה זה מתחיל:

פקיד העירייה המתלמד בָּאחוּרָה היה בחור צעיר וחסר ניסיון, שלא ידע כי ריבוא סכנות אורבות לאנשים מסוגו בבניין העירייה, וכי מתלמד צריך בו לאופי קשוח כדי שלא יישבר וימצא עצמו מסובך באיזו פרשיית שחיתות – עם הממונים עליו או בלעדיהם.

פקיד העירייה המתלמד באחוּרה לא ידע, כי ההידרה של תאוות-הבצע והממון אורבת שם ומאיימת לבלוע את נשמותיהם הרכות של פקידי עירייה מתלמדים, כשם שבלעה כבר גם שֵׂיבוֹת רבות של לבלרים ישישים.

כל פרשיות השחיתות העירוניות הגדולות שהסעירו את דעת הקהל (ואין כוונתי כאן לכתב-העת "דעת הקהל" של האדון העורך שאשֶק) מתגמדות נוכח פרשייתו של הפקיד המתלמד באחוּרה.

באחוּרה המושחת נודד ותועה היום בעולם, כיהודה איש קריות לפניו, שהרי השחית את דגלה הצח של עירייתנו ושב והשליך בו בוץ ורפש – לא זו אף זו, חרבן עליו פשוטו כמשמעו.

קראו את המשך הסיפור כאן.

ביקורות וסקירות:
* בעז זלמנוביץ: השוטה האמיץ האשק [פדפ]
* ניסים כץ: למה המין האנושי מטומטם [צילום מסך]
* שניר פלג: ספר מעורר תאבון [צילום מסך]

לרכישה:
עזרו לחנויות עצמאיות! אנו ממליצים לרכוש את הספר למשל במגדלור או בסיפור פשוט. אפשר גם לרכוש ספר דיגיטלי לאפליקציית עברית, או ספר אודיו ב-iCast.

שיחות על הספר:

מוסף הספרות של ידיעות אחרונות ממליץ לבדוק את הספר, 12.2.2021

מוסף הספרות של ידיעות אחרונות ממליץ לבדוק את הספר, 12.2.2021

קובי מידן ותום בייקין-אוחיון משוחחים על סדרת "אוצרות" ועל הספר, סוכן תרבות, כאן, פברואר 2021

בשפקל.jpg

קארל צ’אפק: על הדברים הקרובים
Karel Čapek: O nejbližších věcech

אפרסמון, 2020
191 עמ’

מה הקשר בין פרפרים לתחיית האומה? מה אומרים עלינו השרבוטים שאנו רושמים מבלי משים? מדוע המציאות מעניינת הרבה יותר מן החלום? ומדוע ראוי שעיתונים ישקרו לקוראיהם? על הדברים הקרובים הוא קובץ סיפורים קצרים ורשימות שכתב קארל צ'אפק בשנים 1925-1919, ושבהם הוא מתבונן בעולם סביבו, בדברים הטריוויאליים והיומיומיים ביותר, ועושה זאת בכתיבתו השנונה ובסגנונו המיוחד, עם הקריצה וההומור המאפיינים את מכלול יצירתו. צ'אפק מאיר את הקשר הנצחי בין האדם לבין הטבע, בעלי החיים והחפצים הדוממים שמקיפים אותו, ורשמיו רלוונטיים היום לא פחות משהיו לפני כמאה שנה, עת נכתבו ופורסמו בכתבי עת שונים.לתרגום העברי נוספו הקדמה והערות שוליים מאת המתרגם פאר פרידמן, המסייעות לקורא הישראלי בן זמננו להתענג על הקריאה ולגלות מחדש את צ'אפק, איש הרנסנס בעל העין החדה והלשון החדה לא פחות. את המהדורה העברית חותם המאמר "הולמסיאנה", שבו מנתח צ'אפק באופן מבריק את עקרונות הסיפור הבלשי (ז'אנר שבו התנסה בעצמו).

מתוך הספר:
* “בשבח הבטלה”, “מה קוראים מתי”, “תוכנית שכשלה
* “על הספרות”, “פרפר בחורף”, “האוריינט”, “נשים ומקצועות”, “המצאות”, “בשבח השלומיאלים”
* “חתול וכלב
* “אביב חתולים

ביקורות וסקירות:
* דרור משני, הארץ: למצוא יופי בכשלונות [פדפ]
* אריק גלסנר, ידיעות אחרונות: הבוקר אינו זמן ראוי [צילום מסך]
* קרן דותן, ישראל היום: בשולי הדברים [צילום מסך]
* עמיחי שלו, מקור ראשון: כוס בירה על גג בפראג [צילום מסך]
* מדור “ועדת המדרוג” של עיתון הארץ: גבוה וטוב [תמונה]
* ירון פריד, מעריב: קארל צ’אפק יעשה לכם את השבת [פדפ]
* בעז זלמנוביץ: ובעצם דומה הדבר ללב אדם [פדפ]
* עופרה עופר אורן: איך נלמד לעוף [צילום מסך]
* עולם הספרים של שניר [צילום מסך]
* אסתי סרוסי [פדפ]

לרכישה:
* עברית
* אינדיבוקס
* ספר אודיו ב-iCast

אינספור ההתייחסויות הללו לספרות ולהיסטוריה של צ’כיה הציבו אתגר בפני התרגום, שהמתרגם פאר פרידמן עמד בו בגבורה: הוא הצליח להעביר את צ’אפק לעברית קריאה, ועם זה כזאת שמשמרת מדי פעם ניסוחים מליציים שמעניקים לה ניחוח עסיסי של יושן.
— קרן דותן, ישראל היום

קובי מידן קורא מתוך "תרגום חדש ומקסים" לספר מאת "הסופר הצ'כי הדגול קארל צ'אפק". סוכן תרבות, כאן, יולי 2020

לצ’אפק היה מזל גדול בעברית: במשך השנים הוא תורגם הרבה ובאהבה על ידי מתרגמים מצוינים — אפרים פרויד [...] דב קווסטלר ובעיקר רות בונדי [...]. התרגום של פרידמן עומד בסטנדרטים הגבוהים של בונדי.
— דרור משעני, הארץ

שיחות על הספר:


soref_hagufot_front(1).jpg

לדיסלב פוקס: שורף הגופות
Ladislav Fuks: Spalovač mrtvol

מחברות לספרות, כינרת זמורה-ביתן דביר, 2015
205 עמ’

מר קופפרקינגל הוא בורגני אקסצנטרי במידה, בעל תחביבים מוזרים מעט, אב אוהב ובעל מסור. בהשפעת חברו, שהצטרף למפלגה הנאציונל־סוציאליסטית, ובעקבות פרשנות בלתי שגרתית של עיקרי הדת הטיבטית, הופך קופפרקינגל לנציגה של האידיאולוגיה הפשיסטית, לבוגד ולרוצח.

סיפורו של שורף הגופות — מר קופפרקינגל, עובד הקרמטוריום של פראג — ראה אור לראשונה בצ'כוסלובקיה בשנת 1967. זהו רומן פסיכולוגי גרוטסקי, יצירת מופת יוצאת דופן המתמודדת באופן מקורי לחלוטין עם הסכם מינכן, כניעת המעצמות והימים שקדמו למלחמת העולם השנייה.

באמצעות קומפוזיציה מוקפדת ובלתי שגרתית, בשימושו הווירטואוזי בשפה, העמיד לדיסלב פוקס — מגדולי סופריה של צ'כיה במחצית השנייה של המאה העשרים — דמות ועלילה שובות לב, מטרידות ולפרקים אף מפחידות ממש, המאירות היטב את ימי הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה.

לרומן מצורפת אחרית דבר מאת המתרגם פאר פרידמן, המאירה מוטיבים מרכזיים ברומן, וכן את קורות חייו ויצירתו של לדיסלב פוקס עצמו — דמות מסקרנת לא פחות מזו של גיבור ספרו.

ביקורות:
* צור ארליך, מקור ראשון: הקלישאה, האסתטיקה והמוות
* אריק גלסנר, ידיעות אחרונות [צילום מסך]
* עמית מרכוס, הארץ: איך השפה מכשירה מעשי זוועה [פדפ]
* אורי כהן, ישראל היום: סכנת ההונאה [צילום מסך]

לעיתים רחוקות זוכה קהילת קוראי הספרים לגלות שממש מתחת לאף, במשך שנים ארוכות, הסתתרה לה יצירת מופת ספרותית ומסיבות כאלה ואחרות נעלמה מן העין. אבל הנה הגיע לפתחנו “שורף הגופות” של לדיסלב פוקס בתרגומו הנהדר של פאר פרידמן וכמו באחת הסצנות הראשונות בספר הוא מסיט מסך כבד של תיאטרון, מזמין את קרני השמש להיכנס ומאפשר לנו דרך החרך שהוא הספר להתוודע ליצירתו של אחד מגדולי הספרות הצ’כית במאה ה־20.
— אורי כהן, ישראל היום
מתרגם הספר, פאר פרידמן, יוֹרשָהּ של רות בונדי כמיסטר-ספרות-צ’כיה בישראל [...] הוסיף לספר הערות, וגם אחרית דבר ידענית על אודות המחבר ועל אודות הספר, המפרשת אותו היטב, מצביעה על התופעות הראויות לתשומת לב ואינה מותירה לסוקרים כמוני הרבה מקום להתגדר בו. ההדגמות שהוא מספק מתוך פרטים המוכמנים בספר הן אמנם על קצה המזלג, ונחמד להוסיף עליהן כהנה וכהנה, אך מוטב לא לגזול מהקורא את העונג המצמרר שבגילוי עוד מוקשים המוטמנים בספר ועוד מראות-מהפכות המוסתרות בו.
— צור ארליך, מקור ראשון
הכתיבה של פוקס מוחשת לקורא כמוקפדת מאד ולכן הוא ער לחזרות הרבות והמכוונות שיש כאן, שהן גם האחראיות, לעתים, להומור שכיניתי אקסצנטרי או נונסנסי. [...] ראוי לשבח, אם כן, פאר פרידמן שתרגם את הספר והוסיף אחרית דבר מעניינת על מקומו בספרות הצ’כית ועל השערורייה שבאי תרגום הרומן לעברית עד כה.
— אריק גלסנר, ידיעות אחרונות

kloktat.jpg

יאכים טופול: לגרגר זפת
Jáchym Topol: Kloktat dehet

אחוזת בית, 2013
323 עמ’

איליה, צעיר צ'כי יתום מאב ומאם, מעביר את שנות ילדותו המוקדמות במוסד המנוהל על ידי נזירות, תוך שהוא מטפל במסירות באחיו הנכה והמעוות. כשחיילים קומוניסטים פולשים לצ'כוסלובקיה ונוטלים לידיהם את ניהול בית היתומים, הסֵדר המוכר מתערער ואיליה יוצא למסע חיפושים מסחרר אחר תחליף-משפחה חדש. הוא מושלך אל חיקה של שיירת טנקים סובייטית שיוצאת למשימה סודית מפתיעה, וכשהוא נאמן רק לעצמו ולחיפושו, נאלץ להחליף ללא הרף צדדים, נאמנויות וערכים.

לגרגר זפת מאת יאכים טופול הוא רומן רב-סתירות ואנלוגיות, שבו משמשים בערבוביה אירועים היסטוריים מתולדות צ'כוסלובקיה ובדיה מוחלטת. גמד חובב ג'ירפות, חבורת נערים שורצי כינים, מפקד קטוע רגל, קרקס סוציאליסטי ובֵּיצת דינוזאור אחת – כל אלה דוהרים במרחביה הכפריים של צ'כיה, שהופכת גם היא לגיבורה. קולו הייחודי של המספר חסר ההשכלה והמבריק כאחד, נע במהירות בין שפה גבוהה לשפה נמוכה, וחודר אל מתחת לעורם של הקוראים.

זהו רומן על משפחה, על חברוּת ועל כינונה של אומה – אך יותר מכול, זהו סיפורו הנוגע ללב של אחד הנערים הבודדים ביותר שניתן להעלות על הדעת. בשפה מפורקת ומקורית, ובטכניקה סיפורית יוצאת דופן, שולח טופול את קוראיו למסע בלתי נשכח בעקבות אנטי-גיבור, שרק מבקש להרגיש שייך במציאות המטורפת שסביבו, ובה בעת מחזיק בידיו את גורלה של מולדתו.

לגרגר זפת הוא הרומן הרביעי של טופול, הבולט שבסופרי צ'כיה כיום. לספר מצורפת אחרית דבר מאת המתרגם פאר פרידמן, המנסה לעמוד על דמותו הייחודית של גיבור הרומן, על לשונו המקורית של טופול, ועל השימוש המורכב שהוא עושה בספרות סובייטית ובעובדות היסטוריות.

ביקורות:
* מוטי פוגל, עכבר העיר [צילום מסך]
* יצהר ורדי, הארץ: סיפור שחלמתי על פראג [פדפ]

Kritika-slov-2014-1-1024x845.jpg

קארל צ’אפק: ביקורת המילים
Karel Čapek: Kritika slov

כרמל, 2014
147 עמ’

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים? מה אנחנו מסתירים מאחורי המלים שבהן אנחנו בוחרים להשתמש? עד כמה ערים אנו לבחירותינו אלה – ומדוע ראוי שנהייה ערים להן?בעשורה השני של המאה העשרים פרסם קארל צ'אפק הצעיר – שיהפוך בעשור הבא לסופר הצ'כי המשפיע ביותר ולדובר מרכזי בחברה הצ'כוסלובקית – את קובץ "ביקורת המילים" שלו. המאמרים הקצרים הללו, שכל אחד מהם עוסק במלה אחת, מציעים ניתוח חד, ביקורתי אך גם שנון ומשעשע ביותר, של הלשון והנפש האנושית. למרבה הפלא – והאימה – ניתוחיו של צ'אפק וביקורתו לא איבדו גם היום דבר מברקם וכוחם יפה אף לימינו.

ביקורת המילים מציג פן חדש ביצירתו של צ'אפק, מחבר "שנת הגנן", "המלחמה בסלמנדרות" ו"בית חרושת למוחלט": הוא מתגלה כאן כמסאי וכמבקר. מעצם עיסוקו בשפה ובלשון, היווה הספר תמיד אתגר עצום למתרגמים, וייתכן בהחלט כי מדובר בספר הכי פחות מתורגם של הסופר שתורגם כבר בחייו לשפות רבות. הוא מובא כאן בתרגומו של פאר פרידמן, שאף הוסיף לו הקדמה והערות.

ביקורות:
* משה פלורנטין, לשוננו - כתב העת של האקדמיה ללשון העברית: מאמר מקיף על הספר [פדפ]
* אביעד שטיר, הארץ: ספר מומלץ לכל מי שהשפה והמילים יקרות לליבו [פדפ]
* אפרת גוטאה, ידיעות אחרונות: על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים
* עמר לחמנוביץ, ישראל היום: מילה טובה [צילום מסך]
* רוביק רוזנטל, מעריב: המילים של קארל צ’אפק [צילום מסך]

התרגום, נקדים ונאמר, ממשיך מסורת של מתרגמי צ’אפק הרבים, שראוי להוקיר את תרומתם להצלחת התקבלות יצירותיו הספרותיות בקרב קוראי העברית. אף כי הספר אינו בשום פנים ואופן ספר בלשנות, בוודאי לא במובן המקובל של המונח, מובטח לו שיסב נחת לקוראי “לשוננו” ולקוראים אחרים שחיבתם שמורה למילים ועולמותיהן.
— פרופ' משה פלורנטין, לשוננו
הקובץ הזה, בלוויית טורים נוספים שנכתבו ברוח דומה, ראה עתה אור בתרגום עברי נעים וידעני, מעשה ידיו של פאר פרידמן, שגם בחר את הקטעים והוסיף להם הקדמה מאלפת. תרגום של ספר כזה הוא מעשה רב, שכן מטבע הדברים הטקסט מנתח מלים צ’כיות בעלות מטען צ’כי, והמקבילה העברית לא תמיד מזומנת למתרגם. אבל פרידמן מתמודד עם המשימה בחן ובאלגנטיות, ולמעט מקומות ספורים התרגום לא נשמע כפוי או מלאכותי.
— אביעד שטיר, הארץ

stažený+soubor.jpg

מיכאל קראוס: בממלכת התיל (יומן)
Michal Kraus: Deník

יד ושם, 2016
120 עמ’

במאי 1945 שוחרר מיכאל קראוס מגוּנסקירכֶן ואך פסע בינו ובין המוות. עוד בעיר הולדתו נאכוֹד שבצ'כוסלובקיה העלה קראוס את חוויותיו על הכתב והמשיך בכתיבה גם אחרי שגורש לגטו טרזיינשטט, ואולם מששולח לאושוויץ-בירקנאו הוחרמו מחברות היומן ונשרפו וכתביו אבדו. בשנים 1947-1945 שב קראוס וכתב את קורותיו בשנות המלחמה. את חלק הארי בחר לייחד לימי כליאתו במחנה המשפחות בבירקנאו, לצעדת המוות לאוסטריה ולחודשי המלחמה האחרונים במאוטהאוזן ובמחנות הלוויין מֶלק וגוּנסקירכֶן, וכן לימי השחרור הראשונים.

האיורים והרישומים הרבים שבהם העשיר קראוס את רשימותיו שובצו בספר.

על הספר:
כך שרדתי את "ממלכת המוות": ראיון עם מיכאל קראוס באתר וואלה! [צילום מסך]


קרול סידון: שפירא (מחזה)
Karol Sidon: Shapira

תורגם עבור תיאטרון מלינקי. קריאה מבויימת: 2019; בכורה: ינואר 2024.

על המחזה:
שולמית לפיד: “שפירא בתיאטרון מלנקי”, הארץ, מרץ 2024 [פדפ]

כתבתו של דוד בורק מהטלוויזיה הצ’כית, על המחזה “שפירא” בתל אביב. כולל ריאיון עם הבמאי מיכאל טפליצקי, קרול סידון ויאן שטרן, מנהל הרכז הצ’כי. הפעילו כתוביות בעברית אם אינן מוצגות אוטומטית.


סיפורים קצרים נבחרים

טרה פביאנובה: איך הלכתי לבית הספר [פרויקט הסיפור הקצר]
מבחר סיפורים מאת איוון קראוס [קובץ פדפ]
מה חשב הנשיא מסריק על יהודים - מתוך “שיחות עם מסריק” מאת קארל צ’אפק [קובץ פדפ]

תרגומים שמחפשים בית

תרגומים שהושלמו וטרם ראו אור. לפרטים לחצו על התמונה. הוצאות לאור מוזמנות ליצור קשר.