"מדוע יש קנגורו בגן החיות", מאת ייז'י סוחי

ייז'י סוחי, הקדשה וחתימתו על הספר "מאה סיפורים" (צילומים: פאר פרידמן, 2011)

ייז'י סוחי, הקדשה וחתימתו על הספר "מאה סיפורים"
(צילומים: פאר פרידמן, 2011)

תמיד תהיתי כיצד ייתכן שייז'י סוחי מעולם לא תורגם לעברית. הרי ה"הומור הצ'כי" — פסבדו-מושג שכולם מקבלים כאקסיומה ואינם מהרהרים מה באמת פירושו, ועד כמה הוא תקף — מאוד פופולארי בישראל; וייז'י סוחי הוא אחת הדמויות המרכזיות בתרבות הצ'כית מאמצע המאה שעברה ועד היום, ומבין גדול בהומור. סופר, משורר, צייר, מאייר, זמר, שחקן ומקימו של תיאטרון Semafor ("הרמזור") המפורסם, סוחי הוא פנומן-תרבות אמיתי. התיאטרון שמאחוריו הוא עומד; שעל במתו הוא מופיע כבר למעלה משישים שנה; ושאת מחזותיו הוא כותב בעצמו, מציג תערובת של סאטירה ומחזות-זמר, נוסטלגיה ואקטואליה. ההצגות ברובן "סולד אאוט" חודשים מראש.

לאחרונה חגג סוחי את יום הולדתו ה-81, והוא עדיין מופיע ומקליט משיריו, שרבים מהם הפכו לקלאסיקה ונמנים על השירים האהובים ביותר בצ'כיה. שתי דוגמאות אהובות במיוחד תוכלו למצוא בסוף הרשימה — אחת בביצועו של סוחי עצמו, והשניה בביצוע חברי תיאטרון הרמזור, שעל שחקניו נמנו כמה מכוכבי העל של הפופ הצ'כי, דוגמת קארל גוט, ולדמאר מטושקה ורבים אחרים. 

סוחי זכה בצ'כיה בפרסים רבים על יצירתו, ביניהם פרס ירוסלב סייפרט היוקרתי, וכן בכמה מתארי הכבוד הגבוהים שמעניקה הרפובליקה הצ'כית, ביניהם מדליית הכבוד ע"ש ת.ג. מסריק, במדליית הכבוד מדרגה שניה, ובפרס תאלייה של איגוד השחקנים הצ'כי.

הסיפור הקצרצר שאני מביא כאן היום לקוח מן הספר "100 סיפורים, או: תוכנית שלא יצאה אל הפועל" — קובץ קטן ומקסים הכולל כמובן רק 17 סיפורים. הקובץ פורסם לראשונה ב-1966 וזכה מאז לאינספור מהדורות. הוא מלווה באיורים מאת סוחי עצמו, וחלק מן הסיפורים בו כרוכים בשיריו המשעשעים של כריסטיאן מורגנשטרן הגרמני. הסיפור "מדוע יש קנגורו בגן החיות" אף נתן את שמו למבחר סיפורים של סוחי, שראה אור ב-1991. כמו כן ראוי לציין כי הקורונה הצ'כית, הנזכרת בסיפור, שווה מאה הלרים (כשם ששקל ישראלי שווה מאה אגורות). מטבעות בערך של 10 הלרים היו בשימוש עד שנת 2003.



יִז'י סוּחי
מדוע יש קנגורו בגן החיות (1966)

מצ'כית: פאר פרידמן



רוב האנשים רואים בנוכחותו של קנגורו בגן החיות דבר ברור מאליו, אך לא כך הדבר. כבר לפני זמן רב יכול היה הקנגורו להיות במקום אחר, אילו רק… אבל תנו לי לספר את זה צעד צעד.

זה לא היה גן חיות גדול, אבל קנגורו היה להם. אחד כזה שבמשך היום התרוצץ במכלאה והתנהג בדיוק כמו שהציבור ציפה ממנו. בערב, שטוף עייפות נעימה, היה יושב ומתבונן בגבר שניקה את מכלאתו. היה זה איש מבוגר ולו מריצה חורקת, שלתוכה העמיס את הדברים שהמבקרים השליכו במשך היום אל הקנגורו. לעתים היה מתכופף ומרים מן הקרקע חפץ עגול ומבריק, אך מעולם לא השליך אותו אל המריצה. להיפך: הוא ניקה אותו בתשומת לב מעפר ושם אותו בכיס. כך למד הקנגורו על ערכו של כסף.

הכסף סחרר את ראשו הקטן של הקנגורו. הוא השתוקק לחפצים מבריקים שיוכל לשים בכיסו. כך, יום אחד, טרם בוא המטפל, אסף מן הדשא את כל המטבעות. בעמקי כיסו נאספה ראשית הונו העתידי. המטפל הגיע והחל לאסוף: קופסאות גפרורים, כפתורים, זרדים, גרגרים… אבל הוא לא מצא אף מטבע. בזעף נטש את המכלאה והקנגורו היה מרוצה. עתה היה הגבר מְפַנה מדי יום את הפסולת שהותיר לו הקנגורו ורוטן שאנשים כבר לא מרוויחים כמו פעם. הקנגורו היה מניח לעתים מטבע של עשרה הלרים בדשא, ובתמורה לסכום זה זכה בהצגה עליזה של חמדנות אנושית. המטפל הסתער על המטבע במחשבה שתור הזהב חוזר. אחר כך היה זוחל על ברכיו עוד רבע שעה, ומקלל. הקנגורו נהנה מאוד מהמחזה הזה.

עם הזמן החל הקנגורו להתחכם. רוב היום העמיד פני ישן; אך המבקרים לא התעניינו בקנגורו ישן, הם רצו לראות איך הוא קופץ, מתרוצץ ומפזז. לכן זרקו לעברו כל העת חפצים שונים, ולא חסכו גם בכסף. בתמורה הקיף לפעמים הקנגורו את המכלאה, כדי שהאנשים לא יאבדו את הסבלנות, ואז שוב שכב. הרעיון השתלם לו.

יום אחד התמלא כיסו של הקנגורו. הוא שקל מה לעשות, עד שהגיע למסקנה שעליו לנטוש בדחיפות את גן החיות. לא היה קשה לצאת מן המכלאה. הקנגורו זכה לאמונה של הנהלת גן החיות, והשמירה עליו, פן יברח, לא הייתה הדוקה. קשה יותר היה לצאת מן הגן. הוא היה מוקף חומה גבוהה, ובלילה היו שעריו סגורים הרמטית כמעט. לקנגורו הייתה רק הזדמנות אחת. הוא השתלב בטבעיות בהמון האנשים היוצאים מן הגן, והשתדל לשמור על פרצוף אדיש ככל האפשר. רוב הזמן הלך בראש מורכן, כאילו הוא מחפש דבר-מה, כדי שלא יראו את פניו. כך התקדם לעבר היציאה. הכול הלך די בקלות.

עד שלפתע, צעדים ספורים מן השער, נשמע קול עוין: "על הקנגורו לשוב מיד אל מכלאתו!" האנשים נדחקו הלאה והקנגורו נלחץ. למראית עין העמיד פנים כאילו אין הקריאה נוגעת לו, ואפילו פנה אנה ואנה באדישות, כאילו הוא מנסה לראות אם יש פה איפשהו איזה קנגורו. הגברת שפסעה לפניו, במחשבה שהיא מדברת עם בעלה, אמרה: "אתה שומע, יארוֹש, הקנגורו ברח להם". הקנגורו הפיק מעצמו קול צרוד, דומה לצחוק אנושי, והגברת הייתה ככל הנראה מרוצה, כי היא אפילו לא הפנתה את מבטה והמשיכה למלמל לעצמה: "המ, קנגורואים, הם מסוגלים לברוח". באותו רגע רעם לקנגורו קול כמעט בתוך האוזן: "אז הקנגורו שומע או לא שומע? תיכף ומיד לחזור!" הקנגורו החל לפלס דרכו קדימה בהמון. איש אחד התפרץ עליו: "מה אתה דוחף, בנאדם? כמו קנגורו אתה נראה, היו צריכים להשאיר אותך פה!" והוא צחק מכל הלב מהבדיחה שבעצמו סיפר עכשיו. מישהו התנגש בקנגורו בכוח, מעד, ובתוך כך נפל לו מטבע של עשרה הלרים מהכיס. המטבע קרקש על מדרכת הבטון. הקנגורו רכן אל המטבע – אבל זו הייתה טעות. חמדנותו לא השתלמה לו. הוא התכופף, ומכיסו החלו להישפך מטבעותיו. קרקושם גרם להמולה גדולה בקהל. בבת אחת זיהו כולם את ההזדמנות המפתה לקבל בחזרה לפחות שתי קורונות מאלה ששילמו לפני שעה על כרטיס הכניסה. כולם זינקו על הקרקע. אבל הקנגורו לא איבד את עשתונותיו, ועל גבם של האנשים המלקטים זינק אל הרחוב. אך הוא היה עצוב. חירותו נקנתה ביוקר. בכיסו של הקנגורו קרקשו זו בזו, חסרות תקווה, רק מטבע של עשרה הלרים ומטבע של חמישה, ובינתיים אספו האנשים בכניסה לגן החיות את כל חסכונותיו. מה עכשיו?

הקנגורו שוטט ברחוב חסר אונים. לפתע הסתובב ושב בצעד מהיר בחזרה אל גן החיות. האנשים עדיין אספו שם מטבעות וכך, על גבם, יכול היה לחדור בחזרה אל הגן מבלי שירגישו בו. היה קל להגיע אל המכלאה. הקנגורו זכה לאמונה של הנהלת גן החיות, והשמירה עליו, פן יברח, לא הייתה הדוקה. הקנגורו נשכב ונרדם, סחוט מעייפות.

הוא לא ידע כמה זמן ישן, כשלפתע התעורר. מטבע כסוף של עשרה הלרים הלם לו במצחו. המבקרים זיכו את הצלף בקריאות קולניות ואחר המתינו באיפוק לראות מה יקרה. הקנגורו נאנח ואז החל להתרוצץ בדשא.

באותו הערב מצא המטפל בדשא ארבע קורונות שישים.



עוד ספרות צ'כית? מבחר מתרגומיי ממתין לכם כאן!

ייז'י סוחי: "נוף אחוז אפלה"

httpv://www.youtube.com/watch?v=abFc_YgmVAY

ולדמאר מאטושקה וחברי תאטרון הרמזור: "על החלון ישבה חתולה"

httpv://www.youtube.com/watch?v=yFpUKWBCjDQ