האם קארל צ'אפק רלוונטי לימינו? Tvar, 2018
גיליון דצמבר 2018 של כתב העת הצ'כי Tvar הוקדש לקארל צ'אפק. בין היתר נכלל בו שאלון שנשלח לסופרים ואנשי ספרות עכשוויים, בעניין חשיבותו של צ'אפק בימינו. גם אני תרמתי שם כמה מילים.
1. האם קארל צ'אפק עדיין אקטואלי?
כמובן שיצירתו של צ'אפק אקטואלית עדיין. משהו התיישן, ודאי; אני, למשל, לא באמת מחבב את המחזות שלו, שנדמים לי איטיים ופשטניים. אבל אפילו ההומורסקות שלו משעשעות, במובן הפשוט והילדותי של המילה, והעיקר – כמה מן הרומאנים שלו חדשניים גם היום. היש טקסט טרי יותר, חדשני יותר גם היום, מ"המלחמה בסלמנדרות", טקסט שכולו פסטישים והוא מלהטט בין ז'אנרים וסגנונות, בין דמויות ועלילות? בשיאו של המודרניזם כתב צ'אפק טקסטים פוסטמודרניסטיים מבריקים. הסיפורים הבלשיים שלו מפתיעים תמיד במשחק הבלתי-צפוי שלהם עם חוקי הז'אנר שמעטים שברו אותם כצ'אפק באותם ימים.
למרבה ההפתעה, לא רק יצירתו הספרותית, אלא גם הטקסטים החיבוריים שלו נותרו עדכניים. אפשר לפתוח את "ביקורת המילים" בכל ערך ולמצוא שם דבר מה אקטואלי. כשצ'אפק כותב על השימוש שלנו במילה "אנחנו" כדי לערפל את דברינו ולהתגבר על ההתחייבות שנושאת המילה "אני"; כשהוא מבהיר כמה אין דבר שהוא "שלנו", כי את הכל ייבאנו מן העולם, וכי אפילו הדבר הצ'כי ביותר כמו השזיף הוא ייבוא זר, והחיים שלנו "הם עולמיים, מגוונים ואקזוטיים כמוזיאון אתנוגרפי לפחות". כשהוא שואל אותנו מה התועלת בהיותנו "אומתם של הוס, ז'יז'קה, סמטנה" אם אין בנו עצמנו דבר מערכיהם וממעשיהם של סמטנה או הוס – הרי שאי אפשר שלא לחשוב על רוח הרפאים הלאומנית המרחפת היום שוב מעל אירופה ומעל הרפובליקה הקטנה שבלבה. צ'אפק מספק לנו כלים להתנגד לה, אם רק נשכיל לקרוא בו.
2. מה בצ'אפק מדבר אליך באופן אישי?
צ'אפק מדבר אליי בדיוק מן הסיבות שהזכרתי לעיל. הספרות שלו, ברגעיה הגדולים (לא רק יצירותיו המאוחרות, אלא גם כמה מאלה המוקדמות) מציעה לקורא מפתחות להבנת העולם שלו-עצמו, היום. האנרכיזם שלו אמנם בוער על אש קטנה, אבל מה יותר אנרכיסטי מההבנה כי כדי למצוא חרצית כחולה צריך פשוט להתעלם מהשלט שאוסר עלינו להיכנס לאנשהו? כל יצירתו של צ'אפק קוראת לפעולה, לשבירת חוקים ומוסכמות. אמנם אפשר להתעלם מכל זאת ולקרוא אותו כסופר בורגני שמתרועע עם הנשיא ומגדל כלבלבים ועציצים – אבל זו קריאה שרק קורא עיוור מסוגל לה.