יאכים טופול: לגרגר זפת
Jáchym Topol: Kloktat dehet
אחוזת בית, 2013
323 עמ’
איליה, צעיר צ'כי יתום מאב ומאם, מעביר את שנות ילדותו המוקדמות במוסד המנוהל על ידי נזירות, תוך שהוא מטפל במסירות באחיו הנכה והמעוות. כשחיילים קומוניסטים פולשים לצ'כוסלובקיה ונוטלים לידיהם את ניהול בית היתומים, הסֵדר המוכר מתערער ואיליה יוצא למסע חיפושים מסחרר אחר תחליף-משפחה חדש. הוא מושלך אל חיקה של שיירת טנקים סובייטית שיוצאת למשימה סודית מפתיעה, וכשהוא נאמן רק לעצמו ולחיפושו, נאלץ להחליף ללא הרף צדדים, נאמנויות וערכים.
לגרגר זפת מאת יאכים טופול הוא רומן רב-סתירות ואנלוגיות, שבו משמשים בערבוביה אירועים היסטוריים מתולדות צ'כוסלובקיה ובדיה מוחלטת. גמד חובב ג'ירפות, חבורת נערים שורצי כינים, מפקד קטוע רגל, קרקס סוציאליסטי ובֵּיצת דינוזאור אחת – כל אלה דוהרים במרחביה הכפריים של צ'כיה, שהופכת גם היא לגיבורה. קולו הייחודי של המספר חסר ההשכלה והמבריק כאחד, נע במהירות בין שפה גבוהה לשפה נמוכה, וחודר אל מתחת לעורם של הקוראים.
זהו רומן על משפחה, על חברוּת ועל כינונה של אומה – אך יותר מכול, זהו סיפורו הנוגע ללב של אחד הנערים הבודדים ביותר שניתן להעלות על הדעת. בשפה מפורקת ומקורית, ובטכניקה סיפורית יוצאת דופן, שולח טופול את קוראיו למסע בלתי נשכח בעקבות אנטי-גיבור, שרק מבקש להרגיש שייך במציאות המטורפת שסביבו, ובה בעת מחזיק בידיו את גורלה של מולדתו.
לגרגר זפת הוא הרומן הרביעי של טופול, הבולט שבסופרי צ'כיה כיום. לספר מצורפת אחרית דבר מאת המתרגם פאר פרידמן, המנסה לעמוד על דמותו הייחודית של גיבור הרומן, על לשונו המקורית של טופול, ועל השימוש המורכב שהוא עושה בספרות סובייטית ובעובדות היסטוריות.
ביקורות:
* מוטי פוגל, עכבר העיר [צילום מסך]
* יצהר ורדי, הארץ: סיפור שחלמתי על פראג [פדפ]
קרול סידון: שפירא (מחזה)
Karol Sidon: Shapira
תורגם עבור תיאטרון מלינקי. קריאה מבויימת: 2019; בכורה: ינואר 2024. בימוי: מיכאל טפליצקי; משתתפים: הלנה ירלובה, דודו ניב, נטליה גנטמן, הדס אייל, אורי לבנון, דימה רוס; עיצוב תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי; מוסיקה: יבגני לויטאס; עיצוב תלבושות: סשה חחן; עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, אינה מלקין.
על המחזה:
שולמית לפיד: “שפירא בתיאטרון מלנקי”, הארץ, מרץ 2024 [פדפ]
איילת דקל: רשימה וביקורת (באנגלית) על ההצגה בתיאטרון מלנקי [צילום מסך]
ישראל ארלנגר: “יצירת מופת של תיאטרון שלם” [צילום מסך]
כתבתו של דוד בורק מהטלוויזיה הצ’כית, על המחזה “שפירא” בתל אביב. כולל ריאיון עם הבמאי מיכאל טפליצקי, קרול סידון ויאן שטרן, מנהל הרכז הצ’כי. הפעילו כתוביות בעברית אם אינן מוצגות אוטומטית.
מיכאל קראוס: בממלכת התיל (יומן)
Michal Kraus: Deník
יד ושם, 2016
120 עמ’
במאי 1945 שוחרר מיכאל קראוס מגוּנסקירכֶן ואך פסע בינו ובין המוות. עוד בעיר הולדתו נאכוֹד שבצ'כוסלובקיה העלה קראוס את חוויותיו על הכתב והמשיך בכתיבה גם אחרי שגורש לגטו טרזיינשטט, ואולם מששולח לאושוויץ-בירקנאו הוחרמו מחברות היומן ונשרפו וכתביו אבדו. בשנים 1947-1945 שב קראוס וכתב את קורותיו בשנות המלחמה. את חלק הארי בחר לייחד לימי כליאתו במחנה המשפחות בבירקנאו, לצעדת המוות לאוסטריה ולחודשי המלחמה האחרונים במאוטהאוזן ובמחנות הלוויין מֶלק וגוּנסקירכֶן, וכן לימי השחרור הראשונים.
האיורים והרישומים הרבים שבהם העשיר קראוס את רשימותיו שובצו בספר.
על הספר:
כך שרדתי את "ממלכת המוות": ראיון עם מיכאל קראוס באתר וואלה! [צילום מסך]
בלוג התרגומים שלי
לחצו כאן כדי לעבור אל בלוג התרגומים המלא, המרכז תרגומים שלא פורסמו
סיפורים קצרים נבחרים
טרה פביאנובה: איך הלכתי לבית הספר [פרויקט הסיפור הקצר]
מבחר סיפורים מאת איוון קראוס [קובץ פדפ]
מה חשב הנשיא מסריק על יהודים - מתוך “שיחות עם מסריק” מאת קארל צ’אפק [קובץ פדפ]
תרגומים שמחפשים בית
תרגומים שהושלמו וטרם ראו אור. לפרטים לחצו על התמונה. הוצאות לאור מוזמנות ליצור קשר.
הרומאן “סירה מספר חמש” ראה אור בסלובקית בשנת 2010. הקטע שמובא כאן, גרסה ראשונה מתוך התרגום בכתובים, תורגם לקראת פסטיבל “ליל הספרות”, שהתקיים בתל אביב זו השנה השלישית, בארגונו של המרכז הצ’כי. הנושא השנה היה “מילה שלה”.