לדיסלב פוקס: שורף הגופות
Ladislav Fuks: Spalovač mrtvol
מחברות לספרות, כינרת זמורה-ביתן דביר, 2015
205 עמ’
מר קופפרקינגל הוא בורגני אקסצנטרי במידה, בעל תחביבים מוזרים מעט, אב אוהב ובעל מסור. בהשפעת חברו, שהצטרף למפלגה הנאציונל־סוציאליסטית, ובעקבות פרשנות בלתי שגרתית של עיקרי הדת הטיבטית, הופך קופפרקינגל לנציגה של האידיאולוגיה הפשיסטית, לבוגד ולרוצח.
סיפורו של שורף הגופות — מר קופפרקינגל, עובד הקרמטוריום של פראג — ראה אור לראשונה בצ'כוסלובקיה בשנת 1967. זהו רומן פסיכולוגי גרוטסקי, יצירת מופת יוצאת דופן המתמודדת באופן מקורי לחלוטין עם הסכם מינכן, כניעת המעצמות והימים שקדמו למלחמת העולם השנייה.
באמצעות קומפוזיציה מוקפדת ובלתי שגרתית, בשימושו הווירטואוזי בשפה, העמיד לדיסלב פוקס — מגדולי סופריה של צ'כיה במחצית השנייה של המאה העשרים — דמות ועלילה שובות לב, מטרידות ולפרקים אף מפחידות ממש, המאירות היטב את ימי הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה.
לרומן מצורפת אחרית דבר מאת המתרגם פאר פרידמן, המאירה מוטיבים מרכזיים ברומן, וכן את קורות חייו ויצירתו של לדיסלב פוקס עצמו — דמות מסקרנת לא פחות מזו של גיבור ספרו.
“מתרגם הספר, פאר פרידמן, יוֹרשָהּ של רות בונדי כמיסטר-ספרות-צ’כיה בישראל [...] הוסיף לספר הערות, וגם אחרית דבר ידענית על אודות המחבר ועל אודות הספר, המפרשת אותו היטב, מצביעה על התופעות הראויות לתשומת לב ואינה מותירה לסוקרים כמוני הרבה מקום להתגדר בו. ההדגמות שהוא מספק מתוך פרטים המוכמנים בספר הן אמנם על קצה המזלג, ונחמד להוסיף עליהן כהנה וכהנה, אך מוטב לא לגזול מהקורא את העונג המצמרר שבגילוי עוד מוקשים המוטמנים בספר ועוד מראות-מהפכות המוסתרות בו.”
ביקורות:
● צור ארליך, מקור ראשון: הקלישאה, האסתטיקה והמוות
● אריק גלסנר, ידיעות אחרונות [צילום מסך]
● עמית מרכוס, הארץ: איך השפה מכשירה מעשי זוועה [פדפ]
● אורי כהן, ישראל היום: סכנת ההונאה [צילום מסך]
“הכתיבה של פוקס מוחשת לקורא כמוקפדת מאד ולכן הוא ער לחזרות הרבות והמכוונות שיש כאן, שהן גם האחראיות, לעתים, להומור שכיניתי אקסצנטרי או נונסנסי. [...] ראוי לשבח, אם כן, פאר פרידמן שתרגם את הספר והוסיף אחרית דבר מעניינת על מקומו בספרות הצ’כית ועל השערורייה שבאי תרגום הרומן לעברית עד כה.”
“לעיתים רחוקות זוכה קהילת קוראי הספרים לגלות שממש מתחת לאף, במשך שנים ארוכות, הסתתרה לה יצירת מופת ספרותית ומסיבות כאלה ואחרות נעלמה מן העין. אבל הנה הגיע לפתחנו “שורף הגופות” של לדיסלב פוקס בתרגומו הנהדר של פאר פרידמן וכמו באחת הסצנות הראשונות בספר הוא מסיט מסך כבד של תיאטרון, מזמין את קרני השמש להיכנס ומאפשר לנו דרך החרך שהוא הספר להתוודע ליצירתו של אחד מגדולי הספרות הצ’כית במאה ה־20.”