ריימונד קארבר: הַכֶּלֶב שֶׁלְּךָ מֵת

הוּא נִדְרַס מִתַּחַת טֶנְדֶּר.
אַתָּה מוֹצֵא אוֹתוֹ בְּצַד הַדֶּרֶךְ
וְקוֹבֵר אוֹתוֹ.
אַתָּה מַרְגִּישׁ רַע בִּגְלָלוֹ.
אַתָּה מַרְגִּישׁ רַע בְּאֹפֶן אִישִׁי,
אֲבָל אַתָּה מַרְגִּישׁ רַע גַּם בִּגְלַל הַבַּת שֶׁלְּךָ.
מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָיָה חַיַּת-הַמַּחְמָד שֶׁלָּהּ,
וְהִיא אַהֲבָה אוֹתוֹ כֹּל-כָּךְ.
הִיא נָהֲגָה לְזַמְזֵם לוֹ
וְלָתֵת לוֹ לִישֹׁן בְּמִטָּתָהּ.
אַתָּה כּוֹתֵב עַל זֶה שִׁיר.
אַתָּה קוֹרֵא לוֹ שִׁיר לַבַּת שֶׁלְּךָ,
עַל הַכֶּלֶב שֶׁנִדְרַס מִתַּחַת טֶנְדֶּר,
וְאֵיךְ הִשְׁגַּחְתָּ עָלָיו
וְאֵיךְ לָקַחְתָּ אוֹתוֹ לַיַּעַר
וְקָבַרְתָּ אוֹתוֹ עָמֹק, עָמֹק,
וְהַשִּׁיר יוֹצֵא כֹּל-כָּךְ טוֹב,
שֶׁאַתָּה כִּמְעַט שָׂמֵחַ שֶׁהַכֶּלֶב הַקָּטָן
נִדְרַס, אַחֶרֶת לְעוֹלָם לֹא הָיִיתָ
כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁיר הַטּוֹב הַזֶּה.
אָז, אַתָּה יוֹשֵׁב לִכְתֹּב
שִׁיר עַל כְּתִיבַת שִׁיר
עַל מוֹתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הַזֶּה,
אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב אַתָּה
שׁוֹמֵעַ אִשָּׁה צוֹרַחַת
אֶת שִׁמְךָ, אֶת שִׁמְךָ הַפְּרָטִי,
אֶת שְׁתֵּי הַהֲבָרוֹת,
וְלִבְּךָ עוֹמֵד.
אַחֲרֵי דַּקָּה, אַתָּה מַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב.
הִיא צוֹרַחַת שׁוּב.
אַתָּה תּוֹהֶה כַּמָּה זְמַן זֶה יָכֹל לְהִמָּשֵׁךְ.

---

את שירו של קארבר תרגמתי בראשית שנות ה־2000, וייתכן שפורסם בכתב העת הליקון.